▶

ויגש: ולא יכול יוסף להתאפק | שפת אמת

הרב חיים וולפסון

ירוחם

תיאור

אחת ההפתעות הגדולות בפרשת ויגש מצויות באופן שבו התורה מספרת על היחשפותו של יוסף - 'ולא יכול יוסף להתאפק' - מכאן אנחנו לומדים שאם הוא היה יכול הוא היה מתאפק, שהייתה תכנית אחרת.רגע ההיפוך הזה משמעותי מאוד אך לפניו נתבונן בדמויות המעורבות. יהודה הוא זה שהולך מדחי אל דחי בכל הפרשיות החולפות, הוא זה שמתמודד כל הזמן בעשיית תשובה על חטאו עם תמר, בעשיית תשובה על חטא מכירת יוסף, במאבק יום יומי וארצי. יוסף לעומת יהודה הוא בעל מבט גבוה - רואה מהתחלה את הייעוד, לאורך כל הדרך נשמר שלא ליפול מתוך זיכרון דיוקן אביו ומתוך זיכרון החלומות - הוא לא נופל במבטו, דבר לא שובר אותו.ההפטרה המדברת על החורש והקצר מלמדת את חז"ל שיהודה הוא החורש - האחוז בקרקע, בעבודה הקשה והסזיפית, זו שלא רואים בה את הפירות. יוסף לעומתו עסוק בעיקר בפירות, במבט הגבוהה והמרומם.הרגע שבו יהודה שולט במצב, מכריח את יוסף להישבר ולבכות הוא מפנה חשוב. במפנה הזה אנחנו מגלים ששתי הדמויות שקיימות בכולנו בעבודת ה' - זו העובדת קשה, הנופלת וזו יציבה והרוחנית - ניזונות זו מזו. יהודה האומר ליוסף 'בי אדוני' אומר במילים אלו שדווקא היכולת של העולם היציב והגבוה לפרוץ החוצה בבכי, להתגלות בעוצמה - היא דווקא על ידי יהודה. דווקא הרגעים המסובכים, המעשיים, הנפולים - הם שמשפיעים על העולמות הגבוהים וגורמים לגילוי מסוג אחר - רוחני יותר, עדין יותר, רגיש וגבוה יותר.